• מבוא לתורת הקבלה
• זוגיות על פי תורת הקבלה
• סגולות אמת לפריון שלום בית ועוד



 

מבוא לקבלה, פרק עשירי: אדם קדמון - נפש נושא כוחות, "שמות"

העולם העליון ביותר ב"סדר ההשתלשלות" (אחרי הצמצום הראשון) הוא א"ק, "אדם קדמון", שנקרא גם "כתר הכללי", "אור כללי" או "מחשבה הקדומה דא"ק".

המשל בנפש – "נפש נושא כוחות". "נקודת המפגש" בין הנפש הפשוטה והכוחות.

להבנת המשל, נבין קודם כל את ה"חסרון" שבמשל הקודם, של הכוחות הכלולים בנפש, העלם שאינו במציאות, כצור החלמיש.

למרות שלכאורה יש כאן רק מציאות אחת, מציאות האבן, ואין כלל מציאות אש, אפילו בהעלם, אבל בכל זאת יש כאן בדקות וברוחניות עניין נוסף על מציאותה של האבן, שהוא כלול בתוכה. אפשרי תיאורטית, לחלק את האבן, ולהראות - האבן עצמה היא משהו שונה לגמרי מעניין האש, אלא שיש בה תכונה צדדית נוספת על מהותה - האפשרות להוציא ממנה אש.

וכן בנפש, במדרגה זו שהכוחות כלולים בה, אפשר עדיין לחלקם לשניים - הנפש היא פשוטה ובלתי מוגבלת, ויש בה תכונות נוספות, שאפשר להוציא ממנה עשר כוחות.

באבן אין לנו "בעיה" מניין באה שייכותה לאש - זו אחת התכונות שהטביע הקב"ה באבן. אך בנמשל, בנפש, ובעיקר למעלה, הרי אנו "מחפשים" מאין באו כוחות הנפש ומה מקורם של הספירות למעלה, וא"כ חסרה לנו עדיין "נקודת החיבור" - כיצד באו הכוחות מהנפש הפשוטה. גם כש"מצאנו" את הכוחות הכלולים בנפש, שואלים אנו מנין באים אותם כוחות ומהו החיבור ביניהם לנפש הפשוטה. אנו מחפשים "נקודת חיבור" שבה הנפש והכוחות יהיו דבר אחד ממש, לא שני דברים שאחד כלול בזולתו.

וזו המדרגה של "נפש נושא כוחות" - כאן הנפש והכוחות אינם שני דברים. יש כאן רק דבר אחד - נפש. אלא שבאותה נפש פשוטה, כפי שהיא בפשיטותה, היא "נושאת" את הכוחות. יש בה כבר שייכות כלשהי (שאינה דבר נוסף על מהותה!) שיכולים להיווצר ממנה שורשי הכוחות. שייכות זו נקראת גם בשם "יכולת", להורות שזה רק יכול להיות ואינו נמצא כלל אפילו "בכוח" ("יכולת" זה הניגוד של "בכוח"), ואפילו לא בהעלם שאינו במציאות.

משל לזה הוא עניין ה"שמות" - השם שבו נקרא האדם : ראובן, שמעון כו'. קודם שקראו לאדם בשמו לא היה בו (בפשטות) שום עניין ששייך דווקא לשם פרטי זה. כל מציאות השם שהייתה בו (קודם שקראוהו בשם) הייתה שאפשר לקרוא לו בשם זה ואז הוא יפנה לקוראו בשמו. היינו, שכל המציאות של השם נולדה רק אחרי שקראו לו, לפני כן הייתה רק שייכות ואפשרות לקרוא לו בשם.

וכך במדרגת "נפש נושא כוחות" - אין כאן שום מציאות של כוחות, ואפילו לא שורש של שורש כמו בצור החלמיש. אין כאן אלא אפשרות "לקרוא לו" ואז ע"י צמצומים כו' יתהווה ממנו שורש של שורש לכוחות.

במידת מה יש לזה דמיון לאדם שכאשר משבחים אותו בשם חכם או חסיד, על ידי זה הוא מתעורר להיות חכם או חסיד. אך באמת "שמות" אלה של חכם וחסיד, אינם דומים לגמרי ל"שמות" הנ"ל, כי גם לפני שקראו לו בשם חכם וחסיד, היה בו איזשהו עניין של חכמה וחסד (ואילולי זה לא היה אפשר לעוררו לכך), ואילו ב"נושא" אין בו שום מציאות ששייכת לעניין, אלא שיש בו אפשרות לעוררו לכך, ואז תהיה בו איזושהי שייכות לחכמה וחסד. ולכן המשל לכך הוא דווקא מהשמות ראובן, שמעון כו', שאותם אין באדם כלל עד שיקראוהו ורק אז יפנה לקוראו בשמו.

על מדרגה זו נאמר "אין מציאות לגנוזות" - הגם שיש פה כבר מה שנקרא "עשר ספירות הגנוזות", אך אין להם מציאות כלל, גם לא כהעלם שאינו במציאות.

זוהי הדרגה של "אדם קדמון" - זהו ה"אדם" - הספירות והפרטים, כפי שהוא דבר אחד ממש, בלי שום עניין נוסף, עם ה"קדמון" - הפשיטות האלוקית האין סופית.

ולכן הוא ה"כתר הכללי" וההתחלה של כל סדר ההשתלשלות, משום שבו התחילה ה"מציאות" של "יכולת" לספירות ולכל העניינים של סדר ההשתלשלות. אלא ששם הכול הוא מציאות אחת בלבד של פשיטות ואין סוף ה"נושאת" בתוכה, במציאות אחת ממש, את מה שיהיה ממנה אחר-כך.

• מבוא לתורת הקבלה - לשיעור הבא לחצו כאן