מבוא לקבלה: אור אין סוף שלפני הצמצום



השער  ה-13 

פורטל בנושא תורת הקבלה וביאורים בפרשת השבוע עפ"י פנימיות התורה,ספר הזוהר,כתבי האר"י וחסידות חב"ד

מבוא לקבלה,שיעורים להורדה-ביאורים בקבלה,  רישום ומידע אודות קורסים בקבלה,  סגולות אמת

  


 

מבוא לקבלה, פרק אחד עשר: אור אין סוף שלפני הצמצום

למעלה מא"ק, המבואר בפרק הקודם, ישנו ה"קו" ו"הרשימו", כדלהלן בפרק שנים עשר. אך כדי להבין את תוכנם צריך תחילה "לעלות" למעלה מהם – ל"אור אין סוף שלפני הצימצום"

אם א"ק הוא כל כך "פשוט" ואין סוף, מה כבר יכול להיות למעלה מזה ?

ה"חסרון" של א"ק, עם היותו כל כך פשוט וכל כך אין סוף, הוא שממנו יכול "לצאת" רק עשר ספירות, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר.

נכון שבו עצמו יש פשיטות ואין סופיות ואינו שייך כלל לפרטים. אך אם נצליח "להוציא" ממנו פרטים (על ידי צמצומים וירידות), יהיו אלו רק פרטים של "סדר ההשתלשלות" שלנו. לא שום דבר אחר.

כשם שהנפש, גם בדרגת "נושא כוחות", הרי סוף סוף יצאו ממנה, אם יצאו, רק עשר כוחות אלו ולא שום עניין אחר שאינו מכוחות הנפש. לפי שלמרות היותה פשוטה ואין סופית, הרי זו רק פשיטות של "נפש" ולא פשיטות שהכול יכול להיות ממנה. כך הפשיטות של א"ק אינה אלא פשיטות כזו שממנה יכולים להתהוות עשר ספירות (הכוללים את כל העניינים "שלנו"). דברים אחרים לא יכולים להיות מזה.

ואילו "אור אין סוף", הרי ודאי שאינו מצויר ומוגבל בעשר ספירות דווקא, והיה יכול להיות ממנו יתברך "ששים ריבוא ספירות, ובאופנים אחרים לגמרי" ממה שנהיה. אין בו שום שייכות לעשר ספירות אלו יותר מלשמונה עשרה או לחמש מאות, או לשישים ריבוא, או לכל מספר אחר של ספירות - אחרות לגמרי.

למה בכל זאת נתהוו רק עשר ספירות - לפי ש"כך עלה ברצונו" כביכול, שיהיו רק עשר ספירות.

וזהו ההבדל בין "לפני הצמצום" ל"אחרי הצמצום": הצמצום הראשון, שבו "סילק (העלים) אורו הגדול על הצד", פעל שמעתה יוכל להתהוות רק סדר השתלשלות כזה, עם עשר ספירות, ולא שום דבר אחר.

אמנם גם לפני הצמצום עלה ברצונו שיהיו עשר ספירות דווקא, וזו הייתה הסיבה לצמצום זה, ואם כן כבר לפני הצמצום הייתה כבר שייכות פרטית דווקא לעשר ספירות; אך לפני הצמצום, גם אחרי שעלה ברצונו להוות דווקא באופן זה, אינו "מוגדר" ומוכרח באופן ההתהוות, ויכול להיות מזה (כמו שהוא עתה) גם משהו אחר, "הרצון אינו מכריח שיהיה כפי הרצון".

המשל לזה הוא ה"רצון הנעלם" של אדם, הנקרא גם "רצון הקדום", "רצון פשוט" ו"מחשבה ורצון".

אדם שעבר ליד בית יפה ומצא חן בעיניו, ואח"כ (יכול להיות אחרי עבור זמן רב) נתעורר ברצון ממש לבנות בית. הנה מה שרוצה ממש לבנות בית נקרא "רצון הגלוי", ושם כבר הוא מוכרח ומוגדר בבית זה ורק כפי שרוצה. אך כשעבר שם ו"מצמץ בעיניו" כי הדבר מצא חן בעיניו, למרות שנתעורר ואינו באותו מצב כמו קודם שעבר שם, אך "מהפועל הוא מרוחק לאחר שנתעורר בדיוק כמו קודם שנתעורר". לא הייתה כאן התעוררות רצון ממש, אלא רק סיבה לרצון.

הדבר מצא חן בעיניו, ויתכן שזה יגרום אח"כ שיתהווה רצון ממש. אך כדי שמה"רצון הנעלם" יהיה רצון הגלוי, יש צורך בירידה וצמצום. אם הרצון הנעלם יישאר במדרגה שלו, לעולם לא יהיה ממנו שום דבר, כי אין הוא שייך לפרטים של דבר זה יותר מלפרטים של דבר אחר כלל.

וכך גם שעלה ברצונו יתברך לפני הצמצום ו"שיער בעצמו בכוח כל מה שיהיה בפועל", הרי זה בדוגמת הרצון הנעלם, שאינו מוכרח ומוגדר כלל ברצונו, וממילא יש בו עדיין שייכות לעשר ספירות בדיוק כמו לאחד עשר או לאלף ספירות. וזה מה שנתחדש ע"י הצמצום הראשון - שבפשיטות האלוקית יש כבר שייכות לציור העשר ספירות ולסדר השתלשלות הזה "שלנו".