• מבוא לתורת הקבלה
• זוגיות על פי תורת הקבלה
• סגולות אמת לפריון שלום בית ועוד



 

מבוא לקבלה, פרק שנים עשר: "צמצום", "קו", ו"רשימו"

מהאמור בפרק הקודם מובן שלפני הצמצום יש גם כן לפחות שתי דרגות: 1. "כשעלה ברצונו", שאז יש כבר איזושהי שייכות לספירות (אף שאינו מוכרח בהם, כדוגמת רצון הנעלם). 2. קודם עלות הרצון, שאז אינו שייך כלל לספירות, אלא הוא פשוט ובלתי בעל גבול לגמרי.

באור אין סוף שקודם "עלות הרצון", יש בו גם כן בדקות שבדקות כמה עניינים. דהנה כתב בספר עבודת הקודש ש"כשם שיש לו כוח בבלתי בעל גבול כך יש לו כוח בגבול, שאם תאמר שיש לו כוח בבלתי בעל גבול ואין לו כוח בגבול, אתה מחסר שלמותו, ואין סוף הוא שלימותא דכולא (=שלמות הכל)".

כלומר: הבלתי בעל גבול, דווקא משום היותו כזה, "חייב" שיהיה בו גם גבול, שכן אם הוא רק בלי גבול ולא גבול, נמצא שהוא מוגדר ומוגבל בהגבלה זו של בלי גבול ולא גבול.

מאידך, לא יתכן שיש בתוכו, כחלק ממנו, גבול ממש, (שאילו היה כן, הרי לולא הגבול שבו היה מוגבל (בהגבלה שהוא רק בלי גבול) והגבול הוא זה שמשלים אותו - לא יתכן שגבול ממש הוא זה שיפעל שיהיה בלי גבול). ועל כורחך, ש"הגבול שבבלי גבול הוא יותר בלי גבול מהבלי גבול שבבלי גבול", כי הבלי גבול לבדו היה מוגבל בכך שהוא רק בלי גבול, ורק בהצטרפות ה"גבול" שבו נהיה לא מוגבל ממש (ואין כאן המקום להאריך בזה).

נמצא שגם לפני הצמצום, ואפילו לפני שעלה ברצונו, היה באור אין סוף את עניין הגבול, אלא שה"גבול" שם היה דבר אחד ממש עם הבלי גבול. ולכן לא היה "כוח הגבול" שלפני הצמצום ניכר במציאות בפני עצמו כלל. הצמצום פעל את התגלות כוח הגבול כמציאות בפני עצמו. על ידי שנסתלק ונתעלם לגמרי אור הבלי גבול שלפני הצמצום, הרי התוצאה הישירה מזה הוא, שנתגלה כוח הגבול, לא כחלק משלמותו של הבלי גבול, אלא "כוח הגבול" כמציאות בפני עצמו.

להתגלות זו של "כוח הגבול" שע"י הצמצום, קוראים בשם "רשימו". זהו רק "רושם" ממה שהיה קודם. קודם הצמצום היה בלי גבול לגמרי, והגבול לא היה אלא עניין אחד ממש עם הבלי גבול, אך כש"נמחק" כל השאר נשאר רק הרושם - כוח הגבול.

ולכן ה"רשימו" שהוא כוח הגבול "לא נגע בו הצמצום": הצמצום לא פעל בו שום ירידה וסילוק. להיפך, הצמצום גילה אותו כמציאות בפני עצמה, שאינה מאוחדת ממש עם האור הבלי גבול, אלא הוא כוח שענינו להגביל ולהעלים.

מכיוון שהכוונה העליונה הייתה לא להישאר במצב של העלם וסילוק, אלא לברוא עולמות וגם לגלות בהם אלוקות - לשם כך לא "יעזור" הרשימו, שהרי כל ענינו הוא להגביל ולהעלים, ואם כן לא יתגלה ויתהווה ממנו מאומה (ובודאי לא יהיה ממנו גילוי אלוקות בעולמות).

לשם כך "חזר והאיר" מהאור שלפני הצמצום "אור הקו". ה"קו" הוא המשך ל"תנועת" הגילוי של האור הבלי גבול שלפני הצמצום. אלא שמכיוון שהוא "עבר" את הצמצום, הוא חזר והאיר במידה וגבול, באופן שיוכל להצטמצם על ידי הרשימו והכלים, שיתהוו ממנו עולמות מוגבלים. בו לא רק "נגע" הצמצום, אלא צמצם אותו באופן משמעותי, שיהיה "קו" מדוד ומוגבל, שיהיה שייך להתלבש ולהיות מוגבל על ידי כוח הגבול וכל תוצאותיו.

ונמצא שכדי להוות את כל "סדר ההשתלשלות" ישנם בכללות שני עניינים: ה"קו", שענינו להוות ולגלות ולהאיר, ו"הרשימו" שענינו להגביל ולהעלים. ובהצטרפות שניהם יחד דווקא, נתהוו כל העולמות שאחרי הצמצום, מא"ק ועד עולם הזה הגשמי.

ולפי אופן "מזיגת" הקו והרשימו זה בזה, הוא המצב בעולם שנתהווה: בעולמות עליונים יותר מאיר בעיקר ה"קו", ועניין הגבול שבא מה"רשימו" הוא מאד בהעלם ובדקות. וככל שיורדים יותר, "מתגבר" כוחו של הרשימו, ועד שבעולמות בי"ע הוא הופך להיות העיקר. וההעלם הולך וגדל עד העולם הזה שהוא "מלא קליפות וסטרא אחרא שהם נגד ה' ממש", ולכן הוא "תחתון שאין תחתון למטה הימנו בעניין הסתר אורו יתברך", שבו אין נראית כלל האמת האלוקית.

• מבוא לתורת הקבלה - לשיעור הבא לחצו כאן