• מבוא לתורת הקבלה
• זוגיות על פי תורת הקבלה
• סגולות אמת לפריון שלום בית ועוד



 

הירח מול השמש

חודש תמוז הוא החודש שבו זורחת השמש במלוא תוקפה, ונראית כשולטת ביקום שלטון ללא מצרים. דווקא אז ראוי להיזכר בקיומו של… הירח. הכוונה, כמובן, למשמעות הסמלית-רוחנית של הדברים, ולמסקנות הנובעות מכך לתפקידנו בעבודת ה'.

ישראל נמשלים ללבנה

חכמינו ז"ל אומרים במדרש : "דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול, והקטן מונה לקטן. עשיו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה .. מה חמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה, כך עשיו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא. יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה, מה הלבנה הזו שולטת בלילה וביום (-שכן נראית היא קודם שקיעת החמה), כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא". כידוע, לוח השנה העברי מתבסס בעיקרו על המחזור החודשי של הירח, ואילו לוח השנה הלועזי מבוסס על המחזור השנתי של השמש. זהו פירוש: "עשיו מונה לחמה, שהיא גדולה" – אומות העולם סופרים את ימות השנה לפי מהלך החמה, ואילו "יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה". דבר זה רומז לכך שאומות העולם דומים לשמש ועם ישראל לירח. המשמעות הרוחנית - סמלית של הדבר הוא: השמש מרשימה בגודלה ובעוצמתה, אך היא שולטת ביום בלבד – נעדר ממנה הנצחיות, ואילו הירח נראה קטן ופגום, אך שולט הוא ביום ובלילה – קיים בו ביטוי של נצחיות. בדומה להם נראים, זה לעומת זה, הגויים ועם ישראל: על במת ההיסטוריה חלפו עמים גדולים ועצומים, הם שלטו בעולם כולו כמעצמות-על, ובסופו של דבר נעלמו כלא היו ואחרים תפסו את מקומם, רק עם ישראל הקטן ממשיך לצעוד בעוז ובחיוניות, שכן גדלותו כעם נבחר ועם סגולה – היא נצחית.

"עתידין להתחדש כמותה"

קיים צד נוסף בדימויו של עם ישראל לירח: בתחלת כל חודש עובר הירח תהליך של "התחדשות", הוא מתחיל להופיע במימדים "זעירים", ומיום ליום הולך אורו, גדל ומתרבה, עד שהוא מגיע באמצע החודש לשיאו ולמלואו. תופעה זו מסמלת את קיומן של תקופות שונות בחיי עם ישראל, תקופות של שפל וגאות. כשמשה רבינו הוליך את בני ישראל במדבר, וראו הם ניסים על כל צעד ושעל, וכן כשבית המקדש עמד על תילו ולעם ישראל היו מלכים ונביאים – היה אז עם ישראל כירח במילואו, אך בזמן הגלות דומים ישראל לירח הפגום. משמעות הדבר, כי גם בתקופת שפל עלינו לבטוח ולצפות לעתיד המזהיר בה הלבנה תהיה במילואה, ובני ישראל "עתידים להתחדש כמותה" . יתירה מזו, הרי אור הירח יהיה כאור החמה , ובהתאם לכך אורו של עם ישראל יאיר ויזרח במלוא תוקפו וגדולתו, "וכבוד ה' עליך זרח" , בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו. אין להיבהל מן העובדה שהשמש נראית כזורחת בעוצמה גדולה בלי כל שינויים ותמורות, וכמוה – הגויים השולטים שלטון בלי מצרים בעולם, ולעומתם עם ישראל, בדומה לירח, הוא כה קטן וזעיר ועוברות עליו תקופות של שפל ומיעוט עד שכמעט ואינו נראה כלל. יש לזכור ולדעת כי בסופו של דבר יתחדש עם ישראל כמו הירח, ואורו ילך ויגדל עד שיתפוס את המקום המרכזי והבלעדי באורו הנצחי, האור האלוקי הזורח עליו וקורן מתוכו.

פגם למראית העין בלבד

יש לשים לב גם לכך, שגם בזמן בו הירח "פגום" ואורו כמעט בלתי נראה – אין פירושו הדבר שאכן מהותו פגומה ומופחתת. הרי ידוע לנו כי הפגם וה"מיעוט" אינו קיים אלא באשר למידת התגלותו וזריחתו על הארץ, שכן בעצם מהותו לא חלים כל שינויים, וגם כאשר הוא נראה כמעט אפסי – הוא קיים במלואו. כך גם לגבי עם ישראל: גם בתקופת השפל שלו, מבחינה רוחנית או גשמית, אין מהותו ועצמותו פגומה במדה כלשהי. עם ישראל הוא תמיד "נצר מטעי, מעשי ידי להתפאר" , עמו ונחלתו של הקב"ה, גם אם, חלילה, אינו נראה כך. אלא שעם זאת, למרות שהפגם הוא רק במדת חשיפתו, זהו בכל זאת פגם ומיעוט, ועלינו לצפות ולשאוף לזריחתו המלאה והמושלמת של עם ישראל, ולהתחדשותו בצורה ברורה ובולטת הנראית לעין כל, כפי שיתרחש אכן לעתיד לבוא, עם ביאת המשיח בקרוב ממש. שכן, תפקידו של המאור הוא – להאיר, וכאשר אין האור מתגלה וזורח לכל, נחשב הדבר לפגם במאור. אף תפקידו של עם ישראל הוא שהאור האלוקי שבו יבקע ויופעל בצורה ברורה ואקטיבית. אין לנו להתנחם בכך שמהותו הפנימית והגנוזה של כל יהודי היא שלימה, שכן האור שבו חייב לבוא לידי ביטוי ומימוש, וזאת על-ידי קיום התורה והמצוות. לסיכום: האור הנצחי של עם ישראל קיים בכל מצב, ובסופו של דבר יזרח ויאיר באופן בולט ומודגש. אין לנו להסתפק בקיומו המוסתר, כי אם לשאוף לגילויו וביטויו המלא והמושלם. גם ב"תקופת תמוז" כאשר למראית העין נראה כאילו שמש העמים השתלטה על היקום, ועם ישראל ומהותו האלוקית נראים כאילו שרויים בצל – עלינו לזכור, לצפות ולשאוף להתחדשותו וזריחת אורו במלוא עוצמתו ויפעתו.

הרעיון מיוסד על שיחת הרבי מליובאוויטש מש"פ תולדות תשל"א ור"ח תמוז תשכ"ד